• 150–219 לספירה — חיבור הטקסט

ג׳ָאנְג ג׳ִי, פקיד רפואי בכיר, מחבר את "שַׁאנְג הָאן זא בִּינְג לוּן". ג׳ָאנְג ג׳ִי אימץ והרחיב את מודל ששת השכבות מהקאנון הפיני של הקיסר הצהוב. ככה שהמחלה נעה בדרך כלל מהחיצוני לפנימי, מהיָאנְג לייִן. כל שכבה מתאפיינת בדפוס תסמינים ייחודי ובפורמולות קלאסיות משלה.

​

• מאה 3–4 — פיצול ואיסוף

הטקסט המקורי אובד בחלקו. וָאנְג שׁוּ-הֶה מסדר את השרידים לשני ספרים: "שַׁאנְג הָאן לוּן" ו"גׁין גּוּאֵי יָאוֹ לְוֵה".

​

• מאה 11–12 — קנוניזציה בסונג

לִין אִי ועמיתיו מבצעים עריכה ממלכתית ומדפיסים מהדורה רשמית. מכאן ואילך הספר הופך לאחד הקאנונים המרכזיים של הרפואה הסינית.

​

• מאה 17–19 — בית הספר היפני (קַמְפּוֹ)

בית ספר הָאן-פּוֹ ביפן מפתח גישה אמפירית-קלינית ישירה לטקסט, ללא שכבת תיאוריה עקיפה. גישה זו משפיעה עמוקות על השימוש המודרני בפורמולות קלאסיות.

​

• מאה 20 עד היום — תנועת הרפואה הקלאסית

תנועת "גׁ׳ִינְג פַאנְג" (פורמולות קלאסיות) בסין ובמערב מחזירה את הטקסט לחזית, לצד מחקרים קליניים מבוקרים.