ברפואה הסינית המונח ליחה (tán) והמונח הקרוב לו נוזלים עכורים (yǐn, מתורגם גם כנוזלים גדושים) מתייחסים להצטברות פתולוגית של נוזלים מעובים, הנגרמת מהפרעה בחילוף החומרים של הנוזלים או מחסימה בתעבורתם. הצטברויות אלו יכולות להתרחש בחלקים רבים של הגוף, כולל דרכי הנשימה והעיכול, הערוצים וערוצי הלואו, והשרירים והעור. הליחה נגרמת בדרך כלל מאחד מארבעה מכניזמים. חסר בטחול, או חוסר פעילות של צ'י-היאנג של הטחול, מוביל לעיתים קרובות לקיפאון נוזלים ולחות, שיכולים להשתנות לליחה. מכניזם זה משתקף באמרה שהטחול הוא מקור הליחה. זו הסיבה שרבים מהצמחים שמסלקים לחות ומחזקים את הטחול נמצאים במרשמים לטיפול בליחה. במקרים אחרים, חום פתוגני — או קור שהשתנה לחום — מקריש את הנוזלים, מה שמוביל לליחה. עובדה זו, יחד עם ההבנה שאחד הביטויים הנפוצים ביותר של ליחה הוא כיח בריאות, היא הבסיס לאמרה שהריאות הן בית הקיבול לאגירת הליחה. בהתאם לכך, רוב הצמחים שממירים ליחה נחשבים כפועלים על איבר זה. מסיבה זו, צמחים שממירים ליחה נדונים בדרך כלל באותו פרק כמו צמחים שעוצרים שיעול ומרגיעים צפצופים. המכניזם השלישי הוא חסר בכליות. הדבר יכול לפגוע ביכולת האיבר לשלוט בנוזלים, שאז גולשים ומובילים לליחה. המכניזם הרביעי הוא חסימה או קיפאון של צ'י הכבד. הכבד עשוי להיות אחראי בעקיפין ליצירת ליחה, כאשר הוא נכשל להקל על תפקודי ההעברה וההשתנות של הטחול; או שהוא אחראי במישרין, כאשר הצ'י נכשל לזרום באופן חלק, מה שמאט את מחזור נוזלי הגוף, שנתקעים ומתעבים לליחה. Zhu Zhen-Heng הדגיש את חשיבות הגורם הזה: "מי שמטפל ביעילות בליחה אינו מטפל בליחה, אלא מטפל קודם כל בצ'י. כאשר זרימת הצ'י חלקה ומסודרת, הדבר יוביל לזרימה חלקה ומסודרת של נוזלי הגוף." חשוב לזכור שהמשמעות של ליחה ברפואה הסינית אינה מוגבלת לנוכחות כיח בריאות. כפי שציין הרופא Wang Gui מתקופת שושלת יואן, "ליחה היא אמם של מאה מחלות." ליחה מעורבת לעיתים קרובות בהפרעות מגוונות כמו פרכוסים, עצירות, סקרופולה, זפק, כאבי גב, וכמה מחלות עור כרוניות. כשליחה מצטברת בריאות תופיע שיעול, צפצופים, תחושת מחנק בחזה, או כאב בצלעות. עקרון הטיפול כאן הוא לפתוח את הריאות ולהמיר את הליחה, ולשם כך נרשמים צמחים שמסלקים ליחה ועוצרים שיעול. כשליחה מצטברת בקיבה תופיע בחילה, הקאות, אובדן תאבון, או תפיחות באזור האפיגסטרי, לעיתים בשילוב עם שיעול. עקרון הטיפול הוא להרמן את הקיבה ולהמיר את הליחה. כשליחה נתקעת בערוצים יכולות להתעורר הפרעות שונות, כולל סקרופולה (luǒ lì) וזפק (yǐng liú), המיוחסות לאש-ליחה. ברפואה הביו-מדית המודרנית, הפרעות אלו כוללות דלקת בלוטות לימפה כרונית וזפק פשוט. עקרון הטיפול הוא לרכך את הקשיות ולהפחית את הליחה. ליחה עכורה חוסמת את פתח הלב וגורמת לשבץ-רוח, תרדמת, נעילת לסת, ופלג גוף מכווץ, סימפטומים המזוהים עם בעיות כמו תאונה מוחית-וסקולרית והפרעות פרכוס מסוימות. עקרון הטיפול הוא לפזר את הרוח ולסלק את הליחה. יש לזכור שליחה היא פתוגן משני. בעוד שהיא מחייבת התייחסות, יש לטפל בגורם הבסיסי שלה כדי להשיג טיפול אופטימלי. לעיתים רחוקות בעיות הקשורות לליחה יטופלו רק בצמחים שמטפלים בליחה עצמה. הסופר מתקופת מינג, Zhang Jie-Bin, ציין בהקשר זה כי "מי שמצטיין בטיפול בליחה מונע את היווצרותה; אחרת הם מומחים בסיוע למיתה מוקדמת!" חלק מהצמחים שממירים ליחה הם מגרי-כיח (expectorants) שמעוררים בעוצמה את הריאות. צמחים אלו לא צריכים לשמש בחולים עם שיעול-דם. לגבי סוג השיעול המלווה את השלב המוקדם של החצבת (measles), צמחים שמפזרים בעדינות את צ'י הריאות הם החשובים ביותר. בטיפול בהפרעה זו, צמחים שעוצרים שיעול — במיוחד אלו שהם חמים או בעלי תכונות מכווצות — אינם צריכים לשמש.