Du Huo Ji Sheng Tang

המנגנון הפתולוגי של חסימה כואבת תואר לראשונה בפרק 43 של השאלות הבסיסיות: "חסימה כואבת בעצמות גורמת לכבדות; בכלי הדם – גורמת לקרישה ואובדן זרימה; בגידים – גורמת להתכווצויות עם חוסר יכולת ליישר את המפרקים; ובשרירים – גורמת לנימול." בפרק 34 של אותו טקסט נאמר: "חסר של הצ’י המזין גורם לנימול. חסר של הצ’י המגן גורם לאובדן תפקוד. חסר של שניהם גורם לנימול ולאובדן תפקוד." בהתאם לכך, פורמולה זו מתמקדת בחיזוק הצ’י ובהזנת הדם, ובכך מדגימה את העיקרון שטיפול נכון במחלה כרונית דורש הן חיזוק של הצ’י התקין והן סילוק של הגורמים הפתוגניים.

פורמולה זו משמשת בדרך כלל למצבים כרוניים של חסימה כואבת, במיוחד בעצמות ובגידים, ומשמשת גם לטיפול במצבי אטרופיה המתאפיינים בדלדול של הגפיים התחתונות. רופאים רבים מחליפים את Sheng Di Huang ב־Shu Di Huang בשל השפעתו המחזקת יותר על הדם. עם זאת, הטקסט המקורי ממליץ להסיר את Sheng Di Huang אם למטופל יש נטייה לצואה רכה.

בשל יכולתה לחזק ולפזר בו־זמנית, נעשה בפורמולה שימוש גם ברפואה המודרנית לטיפול במגוון מצבים פנימיים, מכאב בטני ודלקת כבד ועד אסתמה ואימפוטנציה. רופאים מודרניים רבים סבורים כי הוספת צמחים המניעים דם משפרת את היעילות הקלינית של הפורמולה. גישה זו משקפת מגמה שהחלה בסוף תקופת צ׳ינג, המדגישה את חשיבות הטיפול בסטגנציית דם במקרי חסימה כואבת.

סטגנציה של צ’י ודם הוכרה זמן רב כגורם מרכזי בפתוגנזה של חסימה כואבת, כפי שהסביר לין פיי־צ’ין במאה ה־19: כל המקרים של חסימה כואבת מתפתחים מחסר ראשוני של הצ’י המגן והמזין. כאשר הנקבוביות והמרווחים אינם יציבים, רוח־קור מנצלת חסר זה וחודרת פנימה. הצ’י התקין נחסם על ידי הפתוגנים ואינו יכול להתפשט או לנוע. כתוצאה מהשהייה והסטגנציה, הצ’י והדם מתעבים ונתקעים, ובמהלך הזמן נוצרת חסימה כואבת.

בעוד שרופאי תקופת צ׳ינג, כולל יה טיין־שי, הדגישו את תפקיד סטגנציית הדם בטיפול בכאב כרוני, בן זמנו של לין פיי־צ’ין, וואנג צ׳ינג־רן, יצא בביקורת חריפה על שיטות טיפול קודמות. בדיון שכותרתו "דפוסי חסימה כואבת מאופיינים בדם סטטי" מתוך ספרו תיקון שגיאות בקרב רופאים, כתב: "בדרך כלל, כאשר מסלקים רוח־קור או מנקזים לחות־חום, נעשה קשה עוד יותר להניע את הדם שכבר החל להתעבות." זאת משום שהטבע המר והמחמם או המקרר של הצמחים המשמשים לכך מייבש את הדם ומאט את הצ’י, ובכך מחמיר סטגנציה קיימת.