בדומה לנקודות המרוחקות הרבות של מרידיאן המעי הגס, L.I.-3 מגרשת רוח-חום וחום מהחלקים העליונים של מרידיאן היאנג מינג, ומיועדת לסימפטומים כמו כאב ונפיחות בגרון, שפתיים ופה יבשים וחרוכים, צמרמורות וחום ודימום מהאף. באשר לכאב שיניים וכאב מעששת, ג'ו דאן-שי מתקופת ג'ין-יואן המליץ על יישום מוקסה ל-L.I.-3 עבור כאב שיניים בלסת התחתונה (ול-L.I.-10 עבור כאב שיניים בלסת העליונה), בעוד שבפרקטיקה הקלינית המודרנית, חלק מהמטפלים הסינים מעדיפים את L.I.-3 על פני L.I.-4 לטיפול בכאב שיניים חמור או עקשן. זהו מאפיין של שלושת מרידיאני היאנג של היד (המעי הגס והדק והתלת מחמם) שיחסית מעט מנקודותיהם מיועדות להפרעות באיברים המתאימים להם, לדוגמה, נקודות מרידיאן המעי הדק בולטות בהיעדר התוויות להפרעות במעיים. לעומת זאת, נקודות הים התחתונות המיוחסות לשלושת המרידיאנים הללו בגפיים התחתונות (ST-37 למעי הגס, ST-39 למעי הדק ו-BL-39 לתלת מחמם) משמשות רבות להפרעות באיברים אלה בקליניקה. במקרה של מרידיאן המעי הגס, עם זאת, מספר נקודות כולל L.I.-3 מיועדות קלאסית לקרקורי מעיים ושלשול. למרות זאת, נקודות מרידיאן המעי הגס משמשות מעט למטרה זו בפרקטיקה הקלינית, והן מופיעות במעט שילובים קלאסיים לטיפול בהפרעות מעיים. על פי הקלאסיקה של הקשיים, נקודות הפלג-שו מיועדות ל"כבדות הגוף וכאב המפרקים". L.I.-3 היא נקודה מקומית חשובה לטיפול בהפרעות באצבעות (במיוחד האצבע המורה והאמצעית) וגב כף היד. היא לעתים קרובות משולבת עם SI-3 בטיפול בנוקשות, נפיחות וכאב בחמש האצבעות, וכמו SI-3, שאת מיקומה היא משקפת, היא גם מיועדת (אם כי פחות בשימוש קליני) לצוואר תפוס חריף. לבסוף, כמו L.I.-2, גם L.I.-3 מיועדת לסימפטומים כמו נמנום ובהלה.