ברפואה הסינית המסורתית, למונח לחות (shī) שתי משמעויות. הראשונה מתייחסת להצטברות נוזלים בגוף, הכוללת בצקת כמו גם מים פתוגניים (shuǐ) ומיצי גוף דלילים (yǐn). מונחים אלה מתייחסים לחסימה בחילוף החומרים התקין של נוזלים, בעיקר, אך לא בלבד, של מערכות הנשימה והעיכול. מצב זה חופף לחלק מההפרעות הנגרמות על ידי ליחה. ואכן, צמחים המנקזים לחות הם בין אלה המשמשים בטיפול בהפרעות ליחה. צמחים המנקזים לחות שימושיים במיוחד בטיפול בבצקת מתחת למותניים ובגפיים התחתונות. בטיפול בבצקת חריפה, הם משולבים לרוב עם צמחים המשחררים את החיצון, ולבצקת כרונית, עם צמחים המחזקים את הצ'י ואת היאנג של הטחול והכליות. המשמעות השנייה של לחות מתייחסת לשילוב של לחות וחום (חום-לחות) וכוללת הפרעות בהן קיימים גם סימני חום (חום, תחושות צריבה, הפרשות כהות או צהובות) וגם של תקיעות, המאפיין את הלחות. הפרעות בקטגוריה זו כוללות השתנה כואבת (lín), חמימות-לחות (shī wēn), פצעי לחות (shī chuāng), וצהבת (huáng dǎn). בטיפול בהפרעות אלה, צמחים המנקים חום ומייבשים לחות משולבים עם אלה המנקזים לחות. הפעולות העיקריות של צמחים אלה הן קידום חילוף החומרים בנוזלים (lì shuǐ) וסילוק לחות (shèn shī). הדבר מושג על ידי קידום התפקוד החלק של מסלולי המים, המוביל לעלייה בהשתנה. זו הדרך העיקרית שבה מוקלת הצטברות הנוזלים או הלחות. מנקודת מבט ביו-רפואית, רבים מהצמחים הללו הם למעשה משתנים. יש להשתמש בצמחים בקטגוריה זו בזהירות במטופלים עם חסר-יין או נוזלים מדולדלים.