Xi Xin

יכולתו של Xi Xin לעודד הזעה חלשה יחסית, ולכן אינו יכול לשמש כצמח ראשי בפורמולה המשחררת את החיצון. באופן דומה, גם כשמשתמשים בו לחימום יאנג הכליות התפקיד הוא בדרך כלל משני. הדוגמה המובהקת לכך היא הפורמולה Ma Huang Xi Xin Fu Zi Tang, שבה כלפי חוץ הוא מסייע לפעולת ההזעה של Ma Huang, ומבפנים מסייע ל-Fu Zi לחמם את הכליות.

צ'ן שי-דואו כתב על הצמח:

“[הוא] מיטיב עם הפתחים ומנקה ליחה, מקל על דמעת מרוח... אך Xi Xin ניתן להשתמש בו רק במינונים קטנים, לא גדולים, ורק בשילוב עם צמחים אחרים, לא לבדו. מינון עודף יתיש את הצ'י ויגביר את הכאב; שימוש בודד יסיים את הצ'י ואת החיים — אין מקום לרשלנות.”

מקור נוסף דן בשאלה: אם Xi Xin מפזר צ'י אמיתי, כיצד הוא מסייע לכאבי ראש? התשובה המסורתית היא שהראש הוא מקום המפגש של היאנג האמיתי — כאשר צ'י צלול עולה וצ'י עכור יורד, הראש צלול; כאשר ההפך קורה, הראש כבד וכואב. הצ'י של Xi Xin צלול ולא עכור, ולכן הוא מוריד צ'י עכור ומעלה צ'י צלול — ומכאן יכולתו המרפאת בכאבי ראש. עם זאת, בשל טבעו החריף-מפזר, נהוג לשלבו עם צמחים המזינים דם, כדי שיהיה די דם למניעת פיזור יתר של הצ'י.

יש הערה מסורתית ידועה שלפיה אין להשתמש בו במינון העולה על 3 גרם — אך זו הוצאה מהקשרה: המקור המקורי, Alternative Statements in Materia Medica, מתייחס לשימוש בצמח לבדו כאבקה. רופאים בעלי ניסיון רב דיווחו על תוצאות טובות במינונים גבוהים יותר במקרים קשים — אך מי שאין לו ניסיון נרחב בצמח צריך לנקוט משנה זהירות.

הערה נוספת: בתי מרקחת מסורתיים מסוימים משתמשים ב-Xi Xin כתחליף לא-רעיל לקאמפור לשימור צמחי מרפא, ובייחוד ג'ינסנג — עוטפים כמויות קטנות בבד כותנה ומניחים בפינות מקום האחסון.

התוויות נגד מודרניות

אין להשתמש כאשר יש הזעה מרובה מחסר צ'י, או כאבי ראש ושיעול מחסר יין. ראו גם את הטאב “רעילות”.

התוויה נגד מסורתית

“בשל טבעו העולה, המייבש והמפזר, אין להשתמש ב-Xi Xin בכל הפרעה המערבת חום פנימי או אש העולה כלפי מעלה, עודף עליון וחסר תחתון, חסר צ'י עם הזעה, כאבי ראש מחסר דם, או שיעול מחסר יין — כל השיטות אוסרות זאת.” (Harm and Benefit in the Materia Medica)

מינון יתר, או זמן בישול קצר מדי, עלולים לגרום להשפעות רעילות. תועד מקרה של 15 גרם — פי חמישה מהמינון המרבי המומלץ — שנלקחו כתמיסת בישול וגרמו לכאב ראש, בחילה, הזעה, אי-שקט, אדמומיות בפנים, נשימה מהירה, דופק מואץ, עלייה בחום הגוף, הפרעות בקצב הלב, יתר לחץ דם, אופיסתוטונוס, הפרעת הכרה, פרכוסים, הרחבת אישונים, ולבסוף מוות מכשל נשימתי.

המרכיב הרעיל החשוד הוא ספרול (safrole), שהוכח כגורם סרטן בכבד בבעלי חיים לאחר שימוש ממושך. הבעיה חמורה במיוחד בזני חיקוי, שבהם ריכוז הספרול גבוה פי 3 עד 6 מזה שבצמח התקני — ולכן זיהוי מדויק של המין ובדיקת תכולת הספרול חיוניים למניעת תגובות רעילות.

מכיוון שהמרכיב הרעיל הוא חלק מהשמן הנדיף, בישול ממושך מפחית את הרעילות. מינון הצמח הלא-מבושל, כמו באבקות או בכדורים, אינו אמור לעלות על 1.5 גרם ביום.