מריר-מעט, קר, ורעיל-מעט, Long Kui נכנס לערוצי הריאות, הקיבה, ושלפוחית השתן. הוא מנקה חום, פותר רעל, ממריץ את הדם, מפזר גושים, מקדם השתנה, מפחית נפיחות, מגרש ליחה, עוצר שיעול, ומקל על גרד. באופן מסורתי, הוא שימש בעיקר לנפיחויות רעילות, לפצעים, ולפורונקלים; השימוש המודרני הרחיב את תחום התוויותיו לטיפול בסוגים רבים של סרטן, ברונכיטיס, וזיהומים בדרכי השתן.
השימוש החיצוני בעליו של Long Kui לפמפיגוס ולנפיחויות רעילות אחרות תואר ביצירה מהמאה השתים-עשרה "רשומה מקיפה של תועלת דמויית-חכם", האומרת שיש לכתוש את העלים הצעירים הנצים וליישם חיצונית על השלפוחיות.
"נתקלים במקורות קלאסיקת חומרי המרפא" אומר שהצמח "מריר, מתוק-מעט, חלקלק וקר, ובלתי-רעיל". כשנאמר של-Long Kui יש חלקלקות כשאר צמחי העלים-הגדולים [כמו חמנייה, חוטמית, או מלווה], הכוונה היא לעליו הנצים, המפחיתים חום ומפזרים דם; הם מרסנים את רעילות מינרלים דמויי-סינבר, ומגרשים דם מקולקל בנשים. השם הנפוץ "עיני ברווז זקן" מתייחס לפרייו, שיש להם יכולת מצוינת לשחזר את הגידים ולהפחית נפיחויות עמוקות-שורש [ולפתור רעל] בדומה לעלים הנצים. השורש מקדם השתנה, בייחוד כשמבושל עם Mu Tong. יש לציין שהפרי הבוסרי רעיל למדי.
"תיקון משמעות חומרי המרפא" מוסיף: טבעו של צמח זה קר, מקרר, חלקלק, ומקל, ולכן הוא מכונה "מלווה". הגבעול רך ועדין, כמו גפן אך אינו גפן, מתפשט ומתרחב לרווחה, ולכן הוא מכונה "דרקון", בהתייחס לפיתוליו האינסופיים. ... "חומרי המרפא של טאנג" אומר ש[הוא] מגרש חום ומפחית נפיחות; "הקלאסיקה המאוירת של חומרי המרפא" אומרת שהוא מטפל בדם רע גינקולוגי; לי שי-ג'ן קובע שהוא מפחית חום ומפזר דם, מרסן את השפעות הרעל ממינרלים וממתכות, מטפל בפצעים נפוחים רעילים ובפגיעה מטראומה; ו"חומרי המרפא של תרפיית התזונה" מציינת שניתן לכתוש אותו ולהחילו על פצעים עמוקי-שורש, על נפיחויות, ועל פריחות. כך, ניתן ליטול אותו פנימית, ליישם חיצונית, לשמש לניקוי חום, לפתיחה ולהקלה [בהשתנה], ולכן ניתן גם לטפל בפגיעות חיצוניות ובחבורות; אך ייחודו המיוחד הוא בהפחתת חום ונפיחויות ברפואה חיצונית.
