מתוק וקר, צ'י חלקלק ומרווה זה נכנס לתעלות הריאה, הכבד, והקיבה כדי לנקות חום, להמיר ליחה, ולהפחית הצטברות. הוא מטפל בבזבוז וצמא במחלות פתוגן-חם, בצהבת, בהשתנה כואבת מחום, בתפיחות מוקדית, באודם עיניים, ובנפיחות וכאב בגרון. ב"חומרי המרפא המחודשים", יה גווי קובע שהוא "מנקה את הלב, מכוון אש כלפי מטה, מחזק את הריאות, מקרר את הכבד, מעכל [קיפאון מזון], ממיר ליחה, מפרק הצטברות וקיפאון, ומקל [על סילוק] מוגלה ודם." יש להבין את ההערה לגבי חיזוק הריאות במובן של קירור והמרת ליחה חמה כדי להשיב את תפקודי הבהירות וההיטהרות של הריאות.
יש אינדיקציות רבות עבור ערמון-המים. "רשומות של רופאים מפורסמים שונות" קובע שהוא "שולט בהפרעת בזבוז וצמא, חום חסימה כואבת, חום במרכז; מגביר צ'י." "חומרי המרפא הביתיים" אומר שהוא "מגרש כל השתנה כואבת, מנקז חום קיבה." "חומרי המרפא של דרום יונאן" אומר שהוא "מטפל בליחת-חום בבטן עם דימום מהמעי הגס", ו"התוודעות למקורות הקלאסיקה של חומרי המרפא" מוסיף שהוא "מטפל בלחות-חום בריאות ובקיבה עקב אלכוהול, המוביל לגסות בקול."
"חיפוש הדיוק בחומרי המרפא" מסביר את שפע האינדיקציות: "[ער]מון-המים הוא רק פרי, אז מדוע כל הטקסטים אומרים שהוא מפרק הצטברות בעוצמה, תוקף אזורי קשיות, עוצר דימום, מטפל בהפרעה דיזנטרית, עוצר דימום רחמי מתמשך, מסלק פצעים, פותר רעילות, מפרוק אבעבועות, מנקה את הקול, ומעורר מהשכרות? כל האינדיקציות הרבות הללו נובעות מטעמו המתוק וטבעו הקר, כך שכשחום עודף מסולק מהחזה, כל התפיחות והמלאות העודפת מופחתת. כוחו מיומן בנסיעה כלפי מטה, כך שכל הדימום [בהפרעות] דיזנטריות ורעילות-הדם ניתנים לגירוש." "מבוא לרפואה" אומר שערמון-המים "הכי טוב כשמשתמשים בו עם Sheng Jiang." למי שיש נטייה בסיסית לחום טחול וקיבה, עם עצירות וצמא, ניתן ליטול את הצורה האבקתית של ערמון-המים עם מעט דבש מומס במים.
