ל-SI-7 יש שלוש פעולות עיקריות. ראשית, מכיוון שהמעי הדק שייך לערוץ הטאי יאנג (הערוץ החיצוני ביותר מששת הערוצים (שכבות) ולכן הראשון להיות מותקף על ידי גורמים פתוגניים חיצוניים) SI-7, בדומה לנקודות רבות של ערוץ המעי הדק, מסוגלת לשחרר את החיצון. היא משמשת בעיקר במקרים של פתוגן חום חיצוני הגורם למחלת חום, ומיועדת במיוחד כאשר ההתחלה מאופיינת בכאב בצוואר ובמותניים. שנית, SI-7 היא נקודת החיבור-לואו של ערוץ המעי הדק, ממנה ערוץ החיבור-לואו של המעי הדק מתפשט להתחבר עם ערוץ הלב. זה משתקף בשם הנקודה הזו 'ענף הישר', כאשר ה'ישר' הוא ערוץ הלב. 'המדריך לקלאסיקות של הדיקור' קובע "נקודות החיבור-לואו ממוקמות בין שני ערוצים... אם הן נדקרות, ניתן לטפל בתסמינים של הערוצים המקושרים פנימית-חיצונית". ל-SI-7 יש השפעה מובהקת על וויסות והרגעת הנפש והיא מיועדת למאניה-דיכאון, פחד ובהלה, ועצב וחרדה. 'שיטות הדיקור והמוקסה מהמראה הזהובה של הרפואה' ממליץ באופן ספציפי יותר על SI-7 לדיכאון וקשירה של כל שבעת הרגשות. שלישית, SI-7 מסוגלת לווסת את ערוץ המעי הדק באזור הראש (כאב ראש וסחרחורת), העיניים (ראייה מטושטשת, חסימה ויזואלית שטחית, סחרחורת ויזואלית), המרפק (התכווצות המרפק), ובמיוחד האצבעות (כאב חמור בכל האצבעות, חוסר יכולת לאחוז בחוזקה, חוסר יכולת לאגרף). העיקרון של בחירת נקודות דיסטליות לטיפול בהפרעות בגפיים, בגוף ובראש הוא יסודי לפרקטיקת הדיקור, ומכיוון שכל שנים עשר הערוצים הראשיים זורמים אל או מהידיים והרגליים, יש שפע של נקודות דיסטליות לבחור מהן. בטיפול בהפרעות בידיים וברגליים עצמן, עם זאת, אין לפי ההגדרה נקודות דיסטליות, ויש יחסית מעט נקודות פרוקסימליות המשפיעות על אזורים אלה. לכן SI-7 בולטת בפעולתה על האצבעות וכף היד. לבסוף, 'הקומפנדיום הגדול של דיקור ומוקסה' נותן אינדיקציות ספציפיות לעודף וחסר של נקודות החיבור-לואו. במקרה של SI-7, אלה הן רפיון המפרקים וחוסר יכולת להניע את המרפק (עודף); יבלות (חסר).